אמנות ההוראה

סיפור שקרה באמת

אחד התלמידים (בחור צעיר בן שמונים ושתיים) אמר למורה שלנו פעם: "את לא סתם מורה לאנגלית. את פסיכולוגית לאנגלית. לא ברור לי איך, אבל את יודעת איך אני חושב עוד לפני שאני חושב עליו, ואת מנצלת את זה כדי לשנות לי את השיעור. איך את עושה את זה?"

היא עושה את זה כי היא מורה. בראייה שלנו, כל מורה צריך לדעת לעשות את זה, כי אחרת אפשר להחליף אותו בגוגל. ולכן אנחנו מספקים למורים הר של חומרי לימוד (קטעי סרטים לאוצר מילים/ הרצאות TED לתחביר והגייה/ יו טיוב לסלנג/ עיתונים וחדשות לתרגול תחביר ועוד ועוד) – אבל אנחנו לא אומרים להם מה לעשות איתם.  הם יחליטו, אחרי שיפגשו אתכם.

הם ישבו ביחד אתכם, יקשיבו לכם, ויבנו תוכנית לימודים שתפורה בשבילכם. הם יחליטו על הרכב הקבוצה כך שתתאים מבחינת רמה וסגנון, יבנו כל שיעור בנפרד כדי שיקדם את המטרות שלכם, לפי איך שהם מכירים אתכם. הם ידעו אם אתם מאלו שצריכים נוסחה, או תחושה.

הם יגרמו לכם לצחוק בכל מקום אפשרי וליהנות מכל רגע. הם ידאגו שתרגישו שהמפגש הוא ספונטני ולא מחייב למרות שאצלם יש תכנון מדויק וסדר נאצי של השיעור כולו. הם יהיו עם היד על הדופק וישנו את הלך המפגש כדי להתאים לסיטואציות (ואפילו למצבי רוח). לכם השיעור יראה לכם כמו שיחת חולין אבל מבלי שתרגישו המורים הם יכוונו לשאלות הנכונות, כך שכל הזמן תתרגלו מבנים בשפה. הם יכניסו ככה את ה- fluency בדלת האחורית, אינטואיטיבית, והיא תישאר לאורך זמן.

כאלו הם. אמנים בהוראה.